נוּרָא ובַּארוּד

אהובה
הרגע סיימתי לקרוא את הספר שלך.
כבר שנתיים (או יותר 🙂‍↕️) שאני לא מצליחה לסיים אף ספר.
קראתי בשקיקה, נהניתי, התרגשתי, צחקתי ובכיתי.
תודה לסופרת שאת, תודה על סיפורים מקרבים, כואבים וכל כך חשופים.

מהרגע הראשון שראיתי אותך לפני שבוע עלתה בי קריאה פנימית שבה רציתי להגיד לך 'את נהדרת', והתאפקתי עד סוף הטקס...
אז אומרת עכשיו בפה מלא *את נהדרת*🩷
חיבוק גדול

לא יכולתי לחכות עד הבוקר 🙂

אושרתת !!! צרחתי לה בטלפון. אני קוראת (שוב!) את הספר שלך וכולי דמעות.
לא מצליחה לעזוב אותו. אחרי לילה לבן של חוויה של ריפוי עמוק ושחרור של כאב בינדורי מטורף.
גילוי נאות! זו כבר הפעם הרביעית שאני קוראת את הספר בגירסת כתב היד, באין ספור טיוטות מרגע בקיעת הרעיון של אשרת לכתוב את הספר.
ועדיין! הייתי מסוקרנת לקרוא את הגרסה הסופית שיצאה מהוצאת הספרים.
לא ציפיתי לחוויה כל כך עוצמתית למרות ההיכרות שלי עם הסיפור והדמויות..
יש משהו בסיפור הכלכך אמיתי שאשרת מביאה על שושלת הנשים במשפחתה. בכתיבה החשופה הבלתי אמצעית הכלכך אוטנטית שחודרת לתוך התאים.
הידיעה שמדובר בסיפור אמיתי חוצה עדות ומיקום גאוגרפי של כל הסבתות של כולנו שבסך הכל 2 דורות אחורה עברו מדיכוי מוחלט למאבק על הגאולה ובדרך, העלייה לישראל היוותה את נק המיפנה.
רומן סוחף של עדות היסטורית שלא מותירה אף עין יבשה ואף לב שלא רוטט מהתרגשות והזדהות עם הדמויות שבקלות יכולות להיות האימא והסבתא הפרטית שלי.
תודה Oshrat Mizrahi Shapira אחות ליבי האהובה על האומץ ועל הנורא בארוד (אש וגופרית בכורדית) שאת!,
שמעזה לתת קול לסיפורים שהתחבאו תחת מעטה של בושה אשמה ופחד להיחשף.
שהעזת לשפוך אור אוהב וחומל על דמויות שהפכו באחת מקורבן לגיבורות מסע שסללו עבור כולנו את החירות להתבטא ולזרוח.
בזכותך מבט חדש ניפתח לי על אימא שלי וסבתא שלי ועל מסע הגבורה שלהן שבזכותן אני מי שאני.