נוּרָא ובַּארוּד

אושרתת !!! צרחתי לה בטלפון. אני קוראת (שוב!) את הספר שלך וכולי דמעות.
לא מצליחה לעזוב אותו. אחרי לילה לבן של חוויה של ריפוי עמוק ושחרור של כאב בינדורי מטורף.
גילוי נאות! זו כבר הפעם הרביעית שאני קוראת את הספר בגירסת כתב היד, באין ספור טיוטות מרגע בקיעת הרעיון של אשרת לכתוב את הספר.
ועדיין! הייתי מסוקרנת לקרוא את הגרסה הסופית שיצאה מהוצאת הספרים.
לא ציפיתי לחוויה כל כך עוצמתית למרות ההיכרות שלי עם הסיפור והדמויות..
יש משהו בסיפור הכלכך אמיתי שאשרת מביאה על שושלת הנשים במשפחתה. בכתיבה החשופה הבלתי אמצעית הכלכך אוטנטית שחודרת לתוך התאים.
הידיעה שמדובר בסיפור אמיתי חוצה עדות ומיקום גאוגרפי של כל הסבתות של כולנו שבסך הכל 2 דורות אחורה עברו מדיכוי מוחלט למאבק על הגאולה ובדרך, העלייה לישראל היוותה את נק המיפנה.
רומן סוחף של עדות היסטורית שלא מותירה אף עין יבשה ואף לב שלא רוטט מהתרגשות והזדהות עם הדמויות שבקלות יכולות להיות האימא והסבתא הפרטית שלי.
תודה Oshrat Mizrahi Shapira אחות ליבי האהובה על האומץ ועל הנורא בארוד (אש וגופרית בכורדית) שאת!,
שמעזה לתת קול לסיפורים שהתחבאו תחת מעטה של בושה אשמה ופחד להיחשף.
שהעזת לשפוך אור אוהב וחומל על דמויות שהפכו באחת מקורבן לגיבורות מסע שסללו עבור כולנו את החירות להתבטא ולזרוח.
בזכותך מבט חדש ניפתח לי על אימא שלי וסבתא שלי ועל מסע הגבורה שלהן שבזכותן אני מי שאני.

כבר יותר מעשור לקרוא ספר הפך עבורי כמעט למטלה. אם פעם הייתי חיה בתוך ספרים ומגיחה מדי פעם לעולם האמיתי כי בכל זאת צריך, היום לסיים ספר לוקח לי חודשים. במקרה הטוב.

אבל שיואו אושרת, תקשיבי, *וואו* ! הספר שלך לא רק שהחזיר לי את חדוות הקריאה, אלא את הצורך לקרוא לאט כדי שלא ייגמר. זה ממש לא מובן מאליו בשבילי, כשהנושא הוא מורשת שאני פחות מחוברת אליה. נשאבתי לסיפור, לדמויות, לקשיים, לאתגרים, להצלחות, לאהבות, לריחות, לטעמים. הספר כתוב כל כך בשטף, בזרימה וברגישות, שאי אפשר שלא להיסחף עד הסיום.

בכל מילה שנכתבה מורגשת 'נשמה', ואת האהבה לדמויות אי אפשר לפספס. פתחת צוהר שהאיר לי שושלת נשית עוטפת וחמה, עד שהצטערתי שאין לי חלק בה...

תודה ❣️